משפחת נתן

דבורה יונגר ז"ל נולדה בשנת 1923 בעיירה מרמוריש ברומניה. דבורה היא הצעירה במשפחה בת 6 ילדים. אימה נפטרה זמן קצר לאחר מכן במהלך לידה ואביה נישא מאוחר יותר בשנית. לפני המלחמה עסק אביה במסחר.

בשנת 1943 כאשר הייתה דבורה בת 20, נלקחה המשפחה לאושוויץ. בהגיעם למחנה עמדה דבורה יחד עם אחותה ברכה, שהייתה בהריון, ועם אחיינה בן השנה וחצי בתור לסלקציה. דבורה החזיקה את האחיין על הידיים והם נשלחו לצד אחד ואחותה לצד השני. ברכה האחות, שלא ידעה לקראת מה היא הולכת צעקה ביידיש: "הילד שלי, הילד שלי" אחד החיילים תלש את הילד מזרועותיה של דבורה והעביר אותו לאימו, זו הייתה הפעם האחרונה שדבורה ראתה את שניהם בחיים.

במהלך המלחמה היא הועברה במספר מחנות עבודה ובחודשים האחרונים למלחמה הועברה לברגן-בלזן. בחמישה עשר באפריל נמסר המחנה לידי הבריטים. יום ראשון אחר הצהריים, נכנסה קבוצה קטנה של קצינים בריטים אל ברגן בלזן. הקצינים היו לגמרי לא מוכנים למראות המחנה, תמונות הזוועה שראו גרמו להם לזעזוע גדול. דבורה שהייתה חלשה, חשבה שהיא עומדת למות אך היא ניצלה על ידי רופא בריטי שדאג לה לטיפול.

בתום המלחמה והשיקום שעברה, ולפני עלייתה לארץ, נישאה דבורה לישראל נתן ונולדו להם שני ילדים: צילה ושלמה. בתחילת שנות ה 50 עלו ארצה, ובשנת 1951 הגיעו למושב ונולד בנם השלישי: מרדכי.

כיום מתגורר במושב דור רביעי למשפחת יונגר / נתן.

לזכר קרבנות משפחת יונגר – יהיה זכרם ברוך!