עם סגירת היהודים בגטאות לקח חיים את מרים, ביתם פרומה שהייתה אז (ככל הנראה) בת 6 את אחיו, גיסתו וביתם שהייתה בת 6 גם היא והחלו בנדודים. תחילה הגיעו לסיביר, הקור והקשיים הביאו אותם לקזחסטאן, שם הקשיים היו גדולים אף יותר ובמקום הקור המקפיא סבלו הם מחום נוראי וממחלות שהביא עימו. פרומה, אשר כבר הייתה בת 8, לקתה בטיפוס ונפטרה, כך גם אחותה שנולדה שנה קודם לכן, חיה.  ביחד עם הבנות נפטרו גם אחיו וגיסתו של חיים והזוג סקלסקי נותרו לטפל בבת אחיו בת ה-8. קשיי היום יום ואיזור המחייה הקשה הובילו לידי כך שחיים קבר את בנותיו בידיו ומקום קבורתן לא נודע עד היום.

כל בני המשפחה של חיים ומרים שנותרו בוארשה נלקחו לטרבלינקה ונספו. בשנת 1945 נולד יוסי ז"ל. כעבור מספר חודשים, וכאשר ניתן היה לחזור, שבה המשפחה החדשה לפולין לעיר הנמל שצ'צין. הם שינו את שם משפחתם לסקלסקי, והולידו אח ליוסי בשם אשר.

ב 1957, לא יכלו חיים ומינה לשאת עוד את האנטישמיות שלא גוועה מעולם ועלו לארץ ישראל ובנו בית במושב ניר ישראל.

כיום מתגורר ביישוב דור רביעי למשפחת בוצ'קו / סקלסקי.

לזכר קורבנות משפחת בוצ'קו/סקלסקי – יהי זכרם ברוך!