כאשר החלו הגזרות על היהודים בצ'כוסלובקיה, נאלצה המשפחה לסגור את העסק ולעבור לגטו, הם עברו להתגורר בדירה אחת יחד עם עוד משפחות ותוך זמן קצר נשלחו יהודי האזור למחנות וכך גם משפחתה של אדית. במחנה אשוויץ הופרדה המשפחה, ההורים נשלחו להשמדה, אחיה נשלח למחנה סמוך ואדית ואחותה נשארו יחדיו במחנה. כמעט מידי יום היה מצליח האח לברוח לביתן של האחיות ולהבריח להן פרוסת לחם ולפעמים גם נעליים. מאשוויץ הועברו האחיות למחנה הריכוז פלשוב שם שהו כמה שבועות וחזרו לאושוויץ שם גם קועקעו מספרים על ידיהן. במחנה היה איש SS שעזר להן בסתר ואפילו הכין להן תפוחי אדמה. לאחר אשוויץ הועברו האחיות למחנה "רייכנבך" ושם הועבדו בבית חרושת לייצור נשק. כל יום היו מקימים אותן ב – 4 בבוקר ומעבידים אותן במשך שעות, כל מי שהיה חולה, חלש או פצוע נשלח להשמדה. גם אדית חלתה ונשלחה לביתן בית החולים, כאשר אחותה הבינה שסופה הוא מוות היא חילצה אותה דרך החלון וכך אדית ניצלה.

ב 1945 שוחררו האחיות מן המחנה ע"י הרוסים. אדית הכירה את בעלה יעקב בצ'כוסלובקיה, נישאה לו ועלתה לארץ ב 1949 ראשית לנס ציונה ואז לניר ישראל. אחיה ואחותה של אדית ניצלו והקימו משפחות בישראל. לאדית ובעלה נולדו שתי בנות: טובה ואירית ז"ל.

כיום מתגורר במושב דור רביעי  – נצר למשפחת שטדלר / צ'רני.

לזכר קורבנות משפחת שטדלר / צ'רני – יהיה זכרם ברוך!