אברהם שמעונוביץ נולד בשנת 1917 למשפחה בת 10 נפשות בפולין. הוא עבד כצבעי ואביו היה חייט. אברהם אהב בשעות הפנאי לשחק כדורגל.

שיפרא ואברהם גדלו באותה השכונה מילדות ונהיו לזוג.

כאשר נכנסו לגטו לודג' ראתה שיפרא מחזה נורא: הגרמנים תפסו יהודי בעל זקן ארוך, קרעו עיתון לגזרים ואת חלקי העיתון השליכו לביוב, הגרמנים דרשו מהיהודי להוציא את חתיכות העיתון מהביוב באמצעות פיו, כאשר כרע היהודי לקרקע בעטו בו הגרמנים וצחקו. מסביבם התקהלו המון פולנים וגרמנים וצחקו בקול רם. מחזה זה גרם לשיפרא להבין כי עליהם לברוח וכך עשו, הם ברחו לרוסיה וכשהגיעו הוכנסו למחנות כפייה ועבודה שונים. במשך שש וחצי שנים נדדו בין מחנות כפייה לבין יערות. במהלך הדרך נולדה ביתם הבכורה פלה. השמועות על תום המלחמה הגיעו גם למחנות הכפייה והיהודים התארגנו לחזור לכיוון פולין לחפש את קרוביהם וכך גם עשתה משפחת שמעונוביץ'.

יחד עם פלה התינוקת בת 3 שבועות, הועלתה המשפחה לקרונות מסע ובמשך חודש שלם נסעו ללא חימום ועם מעט מאוד מים ואוכל לכיוון פולין. בכל תחנה שעצרו שמעו היהודים את הפולנים אומרים: "ראו,ראו, כמה יהודים עוד נותרו והיטלר לא גמר אותם", בחלק מהתחנות אף רגמו אותם באבנים. התחנה האחרונה של מסע זה היה ברסלב. שם קיבלה משפחת שמעונוביץ דירה ועבודה.

לאחר המלחמה התברר כי ממשפחתו של אברהם לא ניצל איש וממשפחתה של שיפרא ניצלה אחותה בלבד. לפלה נולדה אחות נוספת בשם שושנה.

המשפחה הגיעה לניר ישראל בשנת 1957 והקימה בו את ביתה. כיום מתגורר ביישוב דור שני למשפחת שימקוביץ / שמעונוביץ.

לזכר קורבנות משפחת שימקוביץ / שמעונוביץ – יהי זכרם ברוך!