בפורים מתחפשים או מתגלים?

אני מתארת לעצמי את כולכם עונים: "בוודאי שמתחפשים! איזו מין שאלה היא בכלל? הרי בפורים שמים מסכות על כל פנים, לובשים בגדים שונים ומשונים, חובשים כובעים של אבא, נעליים של סבא, ובכלל… עושים הכול כדי להשתנות, כדי להיות אחרים, שלא יכירו."

אולם אם נחשוב מעט, נגיע למסקנה אחרת: בתוך כל התחפושת הזו – אנו דווקא נחשפים ומתגלים! ביום זה כאילו אומרים לנו: "היו כל מה שעולה על רוחכם. כל מה שאתם רוצים להיות במשך כל ימות השנה ולא מעזים, תוכלו להיות היום".

היש דבר נפלא מזה? ואכן, כולנו מנצלים הזדמנות זו:

הילדה המגונדרת, שאוהבת להתלבש בבגדים יפים, תהיה נסיכה או פיה; והילדה השובבה שמטפסת על עצים ומשחקת בכדור עם הבנים, תתחפש בוודאי לשודד או לפיראט; וילד אחד, קטן וחלש, שרוצה להיות קצת יותר חזק, יתחפש לגיבור-על אמיץ; ומי שנהנה להפחיד אנשים, יתחפש בוודאי למכשפה לשֵד. ומי שאוהב לקרוא ספרים: להארי פוטר או לשלגיה.

וכך, ילדים, כל אחד מגלה את תכונותיו, את חלומותיו הכמוסים, את צפונות לבו, דווקא בפורים, בחג התחפושות!

ואם אתם מכירים איזה איש מבוגר – פרופסור או מנהל – שבפורים מתחפש למוקיון או לליצן, אז תדעו לכם: זה מה שהוא באמת מבקש להיות, וכל ימות השנה הוא רק מתחפש לאיש רציני! אבל באמת באמת, בתוך לבו, הוא שובב ובדחן כלל לא קטן…

סוף