בתקופה שלפני המלחמה הגברים עסקו במסחר, נגרות ובחקלאות. והנשים ניהלו את משק הבית ועסקו גם במלאכות כגון תפירה, רקמה וכדומה. לזר, אשתו ושני בניו נשלחו לאושוויץ. רק לזר לבדו ניצל, אשתו ובניו נספו.
ברומניה לאחר המלחמה נישא לאורליה (ארנקה), שגם ניצלה מאושוויץ. יחד עם בתם שרה עלו לארץ ב-1950 ובאו להתיישב בניר ישראל, כאן נולדה בתם לילך. כיום חזר נכדו איתי עם ילדיו לגור במושב.
איזידור ולאה נשלחו עם כל היהודים לעיר מחוז בלאז' והגברים נשלחו למחנות עבודה, הנשים עבדו במפעלים בעיר. לקראת סוף המלחמה ברחו לסיביו מאימת הגרמנים ועם השחרור חזרו והתארגנו מבלאז' לעלייה ארצה.
הגיעו למושב ב-1950 עם בנותיהם ומשפחתה של לאה. בתם אלזה נישאה במושב לאהרון קימל וכאן נולדו ילדיהם וחלק מהנכדים, נינים לאיז'ק.
אריה, גוייס למחנה עבודה ושוחרר, בנו מרדכי (מיקי) יצחקי, עלה לארץ ב-1948, התגייס לפלמ"ח, נישא ללאה (עמליה) וייס, שעלתה לארץ ב-1950 מרומניה, ויחד הגיעו למושב ב-1956. כאן נולדו שלושת בניהם עופר, אמיר ורן כיום כולם מתגוררים במושב עם משפחותיהם.
כיום מתגורר במושב דור רביעי – נצר למשפחת איז'ק.
לזכר קורבנות משפחת איז'ק – יהי זכרם ברוך! |