יוסף (יוסי) לפר ז"ל

יוסף (יוסי) לפר (1947 – 8 בספטמבר 2002), בן מושב ניר ישראל, נולד להורים יוצאי צ'כיה. היה איש צוות טנק מגח במלחמת ששת הימים שניהל לבדו, במשך שמונה שעות רצופות, קרב מתוך טנק פגוע בחאן יונס בעת שהיה פצוע, עד אשר חולץ. על מעשהו זה עוטר בעיטור הגבורה, העיטור הגבוה ביותר שניתן בצה"ל. העיטור מוענק על ידי שר הביטחון בהמלצת הרמטכ"ל, על "מעשה גבורה עילאית שנעשה בעת לחימה מול פני האויב תוך חירוף נפש".

בתקופת ההמתנה לפני מלחמת ששת הימים היה יוסי חייל מילואים והוצב בגדוד 46 של חטיבה 401. גדודו השתתף בקרב רפיח כחלק מהכוח של חטיבת הצנחנים ואיגף את מתחמי רפיח מדרום. בקרב שהיה בכפר שן נפגע הטנק שלו ואנשי הצוות שנותרו לבדם הצליחו לחבור לכוחות צה"ל. לאחר מכן, יחד עם חטיבת הצנחנים, הופנו צפונה לכיוון רצועת עזה במאמץ לסייע בכיבוש עזה.

בבוקר ה-6 ביוני 1967 הטנק בו היה לפר איש צוות נפגע ממוקש בעת שהיה בלב חאן יונס. ניתנה פקודת נטישה לצוות אך לפר לא שמע אותה ונותר לבדו בטנק שספג בינתיים גם פגיעה במנוע. משעה 8 בבוקר ועד 4 אחר הצהריים באותו יום תפעל יוסי את מערכות הנשק בטנק הפגוע וירה לכל עבר. במהלך אותן שעות הוא נפצע ביד ובחזה אך הצליח להמשיך לתפקד למרות פציעתו הקשה עד אשר חולץ ופונה. בתום המלחמה הוא קבל ציון לשבח על פעולותיו ולאחר מכן הוגדר מעשהו כזכאי לעיטור הגבוה ביותר – עיטור הגבורה. סיפור לחימתו הונצח בסרט "כל ממזר מלך" של הבמאי אורי זהר‏‏.

במלחמת יום הכיפורים תפקד כאיש צוות בגדוד 19 ונפצע במתקפת הנגד של 8 באוקטובר לאחר שהטנק בו נלחם נפגע מטיל נ"ט. ב-1976, בעת שהיה בתעסוקה מבצעית עם יחידת המילואים שלו, השתתף בהתקלות עם מסתננים באזור עין פשחה וקיבל מכתב הערכה מאלוף פיקוד המרכז על חלקו בקרב. כמו כן, לחם במבצע שלום הגליל באזור סולטן יעקב.

בשנים שלאחר שחרורו מהשירות הסדיר למד לפר בפקולטה למדעי החקלאות ברחובות של האוניברסיטה העברית (עד לרמת מוסמך אוניברסיטה) והתמחה בהזנת בעלי חיים ובמיוחד בהזנת בקר לחלב. לאחר לימודיו עבד כמדריך הזנת בקר לחלב, תחילה במכון תערובות של משקי הדרום והנגב ולאחר מכן בחברות פרטיות.

יוסי נפטר בראש השנה התשס"ג מדום לב, מותיר אחריו ארבע בנות: נעמה, רוני, סיון ולילך.

ב-2003 יזמה החברה בה עבד לפני מותו הקמת קרן מלגות על שמו וקיום יום עיון שנתי לזכרו.