בית העלמין במושב
נושאים נוספים:
הספד
מצווה גדולה להספיד את הנפטר, כדי לומר על הנפטר דברים המשבחים את הנפטר ואשר יגרמו לקהל להתעורר בבכייה. שנאמר: "כל המוריד דמעות על אדם כשר הקב"ה סופרן ומניחן בבית גנזיו".
יש להיזהר שלא להפליג בשבח הנפטר יותר מידי, כיוון שתובעים ממנו את השבחים שהוזכרו בהספד עליו.
מותר לשלב פסוקים ודברי תורה בדברי ההספד למרות שנמצאים בבית הקברות או ליד נפטרים אחרים, כיוון שכל זה נעשה לכבוד הנפטר.
מי שציווה שלא להספיד אותו, שומעים לו.
אין להכניס נפטר לבית הכנסת.
בימים הבאים אין להספיד את הנפטר: ראש חודש, כל חודש ניסן, פסח שני, ל"ג בעומר, חנוכה, פורים קטן ופורים גדול בשני הימים, ט"ו בשבט, ט"ו באב, איסרו חג, 4 ימים שבין כיפור לסוכות, ובערב שבת וחג לאחר חצות, ובערב יום כיפור כל היום.
חכם שנפטר מספידים בזמן הלוויה בפניו אפילו בימים כאמור לעיל, מלבד בימי חול המועד שאז אין מספידים כלל אפילו לא לחכם בפניו.
_______________
קריעה
כללי
כל שבעת הקרובים החייבים באבלות חייבים לקרוע בגדיהם.
מותר להחליף לבגדים פשוטים לפני הקריעה.
צריך לקרוע בעמידה ואם קרע בישיבה צריך לחזור ולקרוע. חולה שאינו יכול לקרוע בשום אופן בעמידה יקרע בישיבה או שכיבה.
אבל על אביו או אימו קורע כל בגדיו עד שמגלה את ליבו, אבל לא יקרע את הבגד התחתון (גופיה), ויעשה זאת בנוכחות אנשים אחרים. ואילו אבל על שאר קרובים קורע רק את הבגד העליון, ויכול לקרוע ביחידות.
אין קורעים מעיל גשם או סוודר או מעיל חורף או ציצית.
מי שבתוך השבע נפטר קרוב נוסף: אם הנפטר השני הינו אביו או אימו מרחיק מהקריעה הראשונה כ- 6 ס"מ וקורע קריעה חדשה נוספת. אם הנפטר השני הוא משאר קרובים מוסיף על אותו קרע עוד 10 ס"מ.
קטן שמת אחד משבעה קרוביו קורעים לו את הבגד כדי להרבות עוגמת נפש לסובבים אותו.
קטן שלא הגיע לחינוך, דהיינו פחות מגיל 6, קורעים קריעה קטנה. ואילו קטן שהגיע לחינוך קורעים לו 10 ס"מ.
זמן הקריעה
יש נוהגים שהאבלים קורעים בגדיהם בזמן יצאת הנשמה של הנפטר, ויש נוהגים שהאבלים קורעים בגדיהם בזמן יציאת הלוויה ויש שקורעים לאחר קבורה (כך נוהגים רוב עדות הספרדים) ונהגו לקרוע בזמן שנוכח איש החברה קדישא שבקי בדיני קריעה.
צורת הקריעה
המנהג הוא שאיש החברה קדישא מתחיל לקרוע בסכין והאבל ממשיך את הקריעה בעצמו.
קריעת הבגד תעשה מלמעלה למטה ובני העדה יוצאי תימן נוהגים לקרוע לרוחב הבגד.
אבל על אביו או אימו קורע כל בגדיו עד שמגלה את ליבו, אבל לא יקרע את הבגד התחתון (גופיה), ויעשה זאת בנוכחות אנשים אחרים. ואילו אבל על שאר קרובים קורע רק את הבגד העליון, ויכול לקרוע ביחידות.
אבל על אביו ואימו קורע בגדיו בצד שמאל ואילו על שאר קרובים קורע בצד ימין.
אין קורעים מעיל גשם או סוודר או מעיל חורף או ציצית.
אורך הקריעה כ- 10 ס"מ.
קריעה בחול המועד
קיימים מנהגים שונים, יש הנוהגים לקרוע רק בפטירת אביו ואימו ועל שאר קרובים קורעים לאחר חול המועד, ויש הנוהגים שלא לקרוע כלל, גם לא על אביו ואימו, אלא לאחר המועד. מקום שאין מנהג קורע על אביו ואימו ושאר קרוביו בחול המועד.
מקום שנוהגים לקרוע בחול המועד; האבל, לאחר הקבורה, צריך להחליף את הבגד הקרוע לבגדי החג ולאחר המועד יחזור וילבש את הבגד הקרוע.
לפי כל המנהגים, ברכת דיין האמת נאמרת בחול המועד גם לאלו שנוהגים שלא לקרוע בחול המועד.
תפירת הבגד הקרוע לאחר השבעה
בשאלה אם וכיצד מותר לתפור את הבגד הקרוע יש דינים שונים.
ברוב העדות המנהג הוא שמיד בתום השבעה משליכים את הבגד הקרוע כדי להביע תקווה שלא יחזור מקרה אבלות במשפחה.
__________________
מנהגים בבית האבל
כללי
נוהגים לכסות את המראות בבית האבל וכן לכסות תמונות.
נוהגים להדליק נר בבית האבל במשך כל שבעת ימי האבלות ללא הפסקה. רצוי שהנר יידלק בחדר בו נפטר הנפטר, אם אי אפשר להדליק בחדר אז ידליקו בבית בו יתגורר, ואם גם שם לא ניתן אז ידליקו במקום שהמשפחה יושבת שבעה.
מהדרים נוהגים להדליק בשמן זית ובשעת הדחק יוצאים גם בנר חשמלי.
נוהגים להדליק משעת הפטירה ועד לתום השבעה ויש נוהגים כל השלושים ויש נוהגים עד תום י"ב חודש.
יש נוהגים שלא להשתמש במיטת הנפטר כל ימי השבעה.
יש שנהגו להחמיר על עצמם ולא אוכלים בשר ואינם שותים יין. אך מעיקר הדין מותר לאבל לאכול בשר ולשתות יין בשבעה.
נוהגים ללמוד משניות לעילוי נשמת הנפטר וכן נוהגים ללמוד מסכת מקוואות פרק ז’ או מסכת כלים פרק כ"ד.
יש נוהגים ללמוד האידרא המחולק ל-24 חלקים והאבל קורא מתוך החלק האחרון.
מנהג בחלק מבני אשכנז שהמנחמים אינם אוכלים בבית האבל כל השבעה ויש מקלים לטעום מזונות ושתיה ולאחל לחיים. מנהג ספרד שעושים סעודות ומרבים בברכות.
תפילות בבית האבל – בימות החול
מצווה להתפלל שחרית מנחה וערבית במניין בבית האבל.
על פי מנהג עדות הספרדים האבל לא עולה כשליח ציבור. ואילו על פי מנהג עדות אשכנז מקפידים שדווקא האבל יעלה כשליח ציבור.
בבית האבל, כוהנים לא נושאים כפיהם אלא יצאו החוצה בשעת ברכת כוהנים.
אין אומרים בבית האבל: "תחנון" ולא "למנצח יענך ה’…" ולא "אני זאת בריתי…" ובתפילת "ובא לציון" מדלגים על הפסוק: "ואני זאת בריתי…." וממשיכים ב"אתה קדוש…".
לעניין אמירת "קדיש תתקבל", יש נוהגים לדלג על המשפט "תתקבל …" אלא ממשכים ב"יהא שלמא…", ורוב העדות אומרים "קדיש תתקבל" בנוסח המלא.
נוהגים לומר אחרי תפילת שחרית ותפילת ערבית מזמור מ"ט שבתהלים. בימים שאין אומרים תחנון במקום פרק זה יאמרו פרק ט"ז.
תפילות בבית האבל – בשבת
בתפילת ליל שבת, אם הקהל נוהג לומר "במה מדליקין…" לפני שיר ליום השבת, לא יאמרו תפילה זו בבית האבל. כמו כן לא יאמרו ברכה מעין שבע שהיא תפילת "מגן אבות" לאחר תפילת העמידה.
בשבת בבוקר הכוהנים לא ישאו כפיהם אלא יצאו החוצה בשעת ברכת כוהנים.
לעניין אמירת "קדיש תתקבל", יש נוהגים לדלג על המשפט "תתקבל …" אלא ממשכים ב"יהא שלמא…", ורוב העדות אומרים "קדיש תתקבל" בנוסח המלא.
ראש חודש שחל בשבת יאמרו "הלל" גם בבית האבל, אך ללא נוכחות האבלים.
במוצאי שבת אין אומרים "ויתן לך" בבית האבל. אם האבל הוא שמבדיל, לא יאמר הפסוקים הנאמרים קודם לברכות ההבדלה אלא יתחיל מהברכות.
האבל יכול לומר בסעודות השבת זמירות שבת לפי מנהגו. יש נוהגים שלא לומר את הפיוט "שלום עליכם" שאומרים בליל שבת קודם לקידוש.
אבל בשבעה אינו מברך את ברכת הבנים בליל שבת.
במנחה של שבת יש נוהגים שלא לומר "צדקתך…".
אין אומרים פרקי אבות בבית האבל בשבת.
בשבת אין אומרים פרק ט"ז שבתהילים שנוהגים לומר אחרי תפילת שחרית ותפילת ערבית.
תפילות בבית האבל – בימים שאומרים סליחות
אם בימי השבעה חל יום שבו אומרים סליחות כגון: במהלך חודש אלול, או בימי תענית, נוהגים לקצר באמירת סליחות, כל עדה תנהג לפי מנהגה.
תפילות בבית האבל – אמירת הלל
בראש חודש אין אומרים "הלל" בבית האבל, אבל ניתן לומר "הלל" בתנאי שהאבל אינו נוכח בחדר.
ראש חודש שחל בשבת יאמרו "הלל" גם בבית האבל, אך ללא נוכחות האבלים.
בחנוכה יאמרו "הלל" כרגיל גם בבית האבל, יש אומרים בנוכחות האבלים ויש אומרים ללא נוכחות האבלים. כל אחד ינהג על פי מנהגו.
אם האבל מתפלל בבית הכנסת ביום חול יש אומרים שיאמר "הלל" עם הציבור, ויש אומרים שיצא מבית הכנסת, ואילו בשבת יאמר עם הציבור.
תפילות בבית האבל – ברכת המזון
מנהג אשכנז שמברכים ברכת המזון כרגיל. לכתחילה לא ישבו ביחד כדי שלא יתחייבו בזימון, אך אם אכלו יחד יזמנו.
מנהג הספרדים שמברכים ברכת המזון אך בנוסח המיוחד לאבלים:
אם הם שלושה המזמן אומר – נְבָרֵךְ מְנַחֵם אֲבֵלִים:
ועונים – בָּרוּךְ מְנַחֵם אֲבֵלִים שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ וּבְטוּבוֹ הַגָּדוֹל חָיִינוּ:
וחוזר – בָּרוּךְ מְנַחֵם אֲבֵלִים שׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ וּבְטוּבוֹ הַגָּדוֹל חָיִינוּ:
ואומרים ברכת המזון עד "תחזירנה למקומה במהרה בימינו", ואחר כך אומרים:
נַחֵם יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ אֶת אֲבֵלֵי צִיּוֹן וְאֶת אֲבֵלֵי יְרוּשָׁלַיִם וְאֶת הָאֲבֵלִים הַמִּתְאַבְּלִים בָּאֵבֶל הַזֶּה נַחֲמֵם מֵאֶבְלָם וְשַׂמְּחֵם מִיגוֹנָם. כָּאָמוּר: כְּאִישׁ אֲשֶׁר אִמּוֹ תְּנַחֲמֶנּוּ, כֵּן אָנֹכִי אֲנַחֶמְכֶם וּבִירוּשָׁלַיִם תְּנֻחָמוּ:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, מְנַחֵם ציון בבנין ירוּשָׁלַיִם אָמֵן:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הָאֵל אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ אַדִּירֵנוּ גֹּאֲלֵנוּ קְדוֹשֵׁנוּ קְדוֹשׁ יַעֲקֹב. הַמֶּלֶךְ הַחַי הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב אֵל אֱמֶת שׁוֹפֵט בְּצֶדֶק לוֹקֵחַ נְפָשׁוֹת שַׁלִּיט בְּעוֹלָמוֹ לַעֲשׂוֹת כִּרְצוֹנוֹ וַאֲנַחְנוּ עַמּוֹ וַעֲבָדָיו וְעַל הַכֹּל אֲנַחְנוּ חַיָּיבִים לְהוֹדוֹת לוֹ וּלְבָרְכוֹ גּוֹדֵר פְּרָצוֹת הוּא יִגְדּוֹר אֶת הַפִּרְצָה הַזֹּאת מֵעָלֵינוּ וּמֵעַל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּרַחֲמִים. עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, הוּא בְרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ, וְעַל כָּל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן:
בשבת, אם האבל אוכל לבד או יושבים שלושה אבלים החייבים בזימון יברכו ברכת המזון של אבלים כמו בשאר ימי השבעה ויוסיפו "רצה והחליצנו…". אבל אם יש בסעודה אנשים שאינם אבלים יברכו ברכת המזון רגילה של שבת ללא ברכת אבלים.
בראש חודש יאמרו ברכת המזון של האבלים ויוסיפו "יעלה ויבוא".
ברכת המזון בסעודת ברית מילה בא אבל שהוא אבי הבן יברך ברכת המזון הרגילה ללא ברכת אבלים.
תפילות בבית האבל – הגומל, ברכת הלבנה
אם נתחייב האבל לברך "ברכת הגומל", בתוך ימי השבעה, יברך במניין אך לא יעלה לתורה.
אבל אינו אומר "ברכת הלבנה", אבל אם יש חשש שעד שיגמרו ימי השבעה יעבור זמן "ברכת הלבנה" יאמר ביחיד.
____________________
ניחום אבלים
ניחום אבלים בחול
אבל אסור בשאילת שלום לכן כשנכנסים לבית האבל אין אומרים "שלום".
ראוי שהמנחמים ימתינו עד שהאבל יפתח בדברים, ואם האבל לא פתח בדברים מותר להם להתחיל בדיבור.
יש נוהגים שלא מנחמים אבל ב-3 ימים ראשונים. ויש אומרים שדווקא ינחמו ב-3 ימים ראשונים.
נוסח הניחום ביום חול לפי מנהג אשכנז:
"המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים ולא תוסיפו לדאבה עוד"
ונוסח עדות הספרדים שאומרים ביום חול:
"מן השמים תנוחמו"
ניחום אבלים בשבת
מותר לנחם בשבת וכן ביום טוב (בחג) ובמועד.
נוסח ניחום אבלים בשבת לפי מנהג אשכנז:
"המקום ינחמך, שבת היא מלנחם ונחמה קרובה לבוא"
ונוסח עדות הספרדים שאומרים בשבת:
"השבת תנחמכם"
נוסח ניחום אבלים ביום טוב:
"המקום ינחמך, יום טוב הוא מלנחם ונחמה קרובה לבוא"
מנהג הספרדים שבשבת אחר תפילת מוסף הולכים כל הקהל לבית האבל קוראים "זוהר" ו"אידרא" והאבלים אומרים קדיש דרבנן (קדיש "על ישראל") ואומרים פרקי תהלים של יום שבת והאבלים אומרים קדיש "יהא שלמא" והקהל אומר: "נפשו בטוב תלין וזרעו ירש ארץ" ויש שעושים זאת בשבת אחר הצהרים.
בכל ברכה שהמנחמים אומרים, האבלים יענו "אמן".
המנחמים ידאגו שלא להיות לטורח על האבלים, כגון: שלא ישבו יותר מידי זמן, שיאפשרו לאחרים להגיע לאבלים ולנחם, שיגעו בשעות סבירות, וכן על זה הדרך.
מי שלא הספיק לנחם ב"שבעה" ופוגש את האבל ב"שלושים" ינחם אותו בנוסח האמור. ואם הנפטר הוא אביו או אימו, כיוון שהאבלות חלה במשך כל השנה, ינחם אותו בנוסח האמור.
____________________________
יום השביעי לשבעה
סעודת השבעה
בסיום ימי השבעה בערב האחרון נהגו לערוך סעודה לעילוי נשמת הנפטר. בסעודה זו ראוי להביא רב שיאמר דברי תורה.
אם מועד הסעודה חל במוצאי שבת יערכו הסעודה ביום חמישי בערב.
הקמה משבעה
ביום השביעי לימי השבעה, לאחר תפילת שחרית, ולאחר זמן זריחת השמש, מתיישבים האבלים במקומם לזמן קצר והמנחמים מקימים אותם.
הקמת האבלים ביום השביעי נעשית בכך שהמנחמים אומרים:
למנהג אשכנז הנוסח המקובל:
"המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים ולא תוסיפו לדאבה עוד"
ומנהג הספרדים שאומרים:
"מן השמים תנוחמו"
ולאחר מכן אומרים המנחמים:
"קומו מאבלותכם"
ומוספים ואומרים:
"המקום יגדור פרצות עמו ישראל"
מנהג הספרדים שהמנחמים מוסיפים את הפסוקים הבאים:
"לא יבוא עוד שמשך וירחך לא יאסף, כי ה’ יהיה לך לאור עולם ושלמו ימי אבלך" (ישעיהו ס’ כ’)
"כאשר אימו תנחמנו כן אנוכי אנחמכם ובירושלים תנוחמו" (ישעיהו סו’ כ’).
ומברכים אותם באריכות ימים ושנים.
לאחר מכן קמים האבלים ממקומם, נפסקים דיני האבלות שחלים בימי השבעה ועולים לקבר. הסיבה לכך שהאבלים ביום השביעי יושבים לזמן קצר הוא כיוון שמקצת היום ככולו.
אם אין מי שיקים את האבל, כפי שתואר לעיל, ישבו מעט ויקומו בעצמם.
אם אין אפשרות לארגן מנין לקיום תפילות בבית האבל, מותר לאבל ללכת לבית הכנסת הסמוך כדי להתפלל בציבור ולומר קדיש.
אם חל היום השביעי ביום שמוציאים ספר תורה אסור עדיין לאבל לעלות לתורה אפילו אם חל בשבת.
ביום השביעי לאחר שקמים מהאבלות מותר להחליף הבגד הקרוע. יש נוהגים להחליף מיד את הבגד הקרוע ולזורקו, מנהג המסמל שלא יקרו מקרים דומים יותר במשפחה.
מנהג הספרדים באותו יום להתרחץ ללא הגבלות וללבוש בגדים מכובסים.
מנהג שלא אוכלים לפני העלייה לקבר, אלא טועמים מעט.
יום שביעי שחל בשבת או בחג
אם היום השביעי חל בשבת או בחג, יש נוהגים להקים את האבלים בשבת או בחג בבוקר, ויש שנהגו להקים אותם ביום שישי או ערב החג לפני כניסת השבת או החג.
עליה לקבר ביום השביעי
אם חל יום שביעי ביום חול עולים לקבר באותו יום, והמנהג לעלות בבוקר לאחר שהקימו את האבלים.
אם חל יום שביעי ביום שבת עולים לקבר ביום ראשון, מפני שאסור לעלות ביום שישי כיוון שהאבל עדיין מצוי בתוך השבעה.
אם יום השביעי חל ביום טוב או שיום טוב ביטל שבעה, עולים לקבר רק לאחר החג. מותר לעלות לקבר באיסרו חג.
אם יום השביעי חל בראש חודש, בחנוכה או בפורים עולים לקבר לאחר אותם ימים. ויש נוהגים לעלות באותו יום.
אם יום השביעי חל בחודש ניסן עולים באותו יום.
_____________________________
דיני אבלות מתום ימי השבעה ועד יום ה- 30
כללי
לאחר תום ימי השבעה נוהגים במשך יתרת הימים, עד מלאות 30 יום לקבורה, מקצת דיני אבלות.
יום השלושים נקבע כך: יום הקבורה הוא יום אחד לספירה וממנו סופרים שלושים יום, בהגיע יום השלושים עצמו עולים לקבר.
חתן/כלה שמת להם אחד משבעה קרובים במהלך ימי המשתה, ימנו את ימי השלושים מיום שהחלו את שבעת ימי האבלות ולא מיום הקבורה.
גזיזת ציפורניים – אסור לגזוז ציפורניים במשך 30 יום.
רחצה – מנהג עדות אשכנז שלא מתרחצים רחיצה של תענוג במשך 30 יום, אבל רחיצה לשם ניקיון מותר. מנהג עדות ספרד שמתרחצים מיד בתום השבעה ללא הגבלות.
בגדים מכובסים – מנהג עדות אשכנז שלא לובשים בגדים מכובסים כל 30 יום, אך אפשר לתת לאחד מבני הבית שאינו אבל ללבוש את הבגד לזמן קצר, ולאחר מכן האבל יכול ללבוש את הבגד. מנהג עדות ספרד שלובשים בגדים מכובסים מיד בתום השבעה. לעניין בגדים לבנים: גופיה, תחתונים וגרביים, לכל העדות מותר ללבוש בגדים אלו כשהם מכובסים מתום השבעה.
שאלת שלום – מתום ימי השבעה ועד מלאות 30 יום לקבורה מותר לאבל לומר לאחרים "שלום" אך לאחרים אסור לומר לו שלום.
משלוח מנות – לעניין משלוח מנות בפורים; אין לשלוח מנות לאבלים, אך האבלים חייבים במצוות משלוח מנות. ושולח רק שתי מנות לאיש אחד.
סעודת פורים – האבל חייב בסעודת פורים.
השתתפות בשמחה ושאר תענוגות –
אסור לאבל ללכת למקום שמתקיימת בו שמחה.
בתוך 30 יום אסור לאבל לשמוע מוזיקה בכל צורה שהיא.
העוסק בהוראה ומלמד תלמידיו שירים, ומי שפרנסתו לנגן בתזמורת, מותר לשמוע ולהשמיע נגינה.
אסור לנסוע לטיול לשם תענוג, ואילו לשם פרנסה מותר.
השתתפות בחתונה, חופה ושבע ברכות –
מותר לאבל בתוך 30 יום להיכנס למקום שנערכת בו חתונה כדי לברך את בני הזוג אך עליו ללכת מיד לאחר מכן.
למנהג הספרדים אסור לאבל להיות בכלל בשעת החופה. ואילו למנהג האשכנזים מותר להשתתף בחופה בלבד, ובתנאי שזו מתקיימת מחוץ לאולם השמחות.
אם האבלים הם האב או האם או הסב או הסבתא של החתן או הכלה, מותר להם להשתתף בכל מהלך החתונה ללא הגבלות. הסיבה לכך היא כדי שלא יהיה צער לחתן ולכלה, ולכן יש לנהל את החתונה כסדרה ולא ימעטו בשמחה.
מותר לאבל להשתתף בסעודת שבע ברכות בתנאי שישמש כמלצר ולא ישב ויאכל בסעודה.
בסעודת שבע ברכות שעושים בשבת, מותר לאבל להשתתף. כיוון שדיני אבלות לא חלים בשבת אלא בצנעה.
אם מתקיימת חתונה של בני משפחה הקרובים לאבלים בדרגה שניה או שלישית, מותר להשתתף בתנאים הבאים: אסור לאכול שם, ישמש כמלצר, אסור לו לרקוד.
הורים מאמצים שהם אבלים, מותר להשתתף בחתונת ילדם המאומץ.
אבל על אביו או אימו אסור לקבוע לעצמו מועד לחתונה שיחול בתוך ה-30.
ברית מילה – מותר לאבל להשתתף בסעודה שעושים בערב שבת שקודם ברית המילה הנקרא "שלום זכר".
בסעודה שעושים בלילה שלפני הברית ("ברית יצחק"/"וואך נאכט") אסור לאבל להשתתף.
מותר לאבל להיות נוכח בשעת הברית מילה, ובלבד שאין כלי זמר, אך לא ישתתף בסעודה. אם הסעודה נערכת בבית האבל, אז מותר גם להשתתף בסעודה. אם האבל הוא אבי הבן או הסבא של הנימול מותר להשתתף בברית המילה ללא הגבלה.
אבל שהוא מוהל, סנדק, או מביא התינוק לברית "קוואטער" מותר להשתתף בסעודת ברית המילה.
מותר להשתתף בקידוש שעושים בבית הכנסת בשבת בשעה שקוראים שם לבת.
פדיון הבן – מותר לאבלים להיות נוכחים בשעת פדיון הבן, ובלבד שאין כלי זמר, אך לא ישתתף בסעודה. אם האבל הוא אבי הבן, או שהוא הכהן הפודה את הבן, מותר להשתתף בסעודה.
בר מצווה – אסור לאבל לאכול מסעודת בר מצווה אך מותר להיות נוכח ובלבד שאין כלי זמר.
סעודת שבת – מותר ללכת לאכול אצל חברים או מכרים את סעודת השבת.
סיום מסכת – אסור לאבל להשתתף בסיום מסכת אלא אם האבל עצמו מסיים את המסכת.
סעודה בימי חנוכה – לפי מנהג אשכנז אסור לאבל להשתתף בסעודת חנוכה ולפי מנהג ספרד מותר.
הכנסת ספר תורה – אסור לאבל להשתתף לא בטכס הכנסת ספר התורה וגם לא בסעודה שמקיימים אחריה. אבל אם הוא עצמו או אביו או בנו מכניסים ספר תורה, מותר לאבל להשתתף ללא הגבלות.
חנוכת בית – מנהג הספרדים שמותר להשתתף ובתנאי שמדובר בארץ ישראל משום ישוב הארץ ומנהג אשכנז להחמיר.
מסיבת עובדים – מסיבה הנערכת במקום העבודה, אם אי השתתפות האבל תפגע בקידומו או פרנסתו מותר להשתתף.
גילוח ותספורת – יש להבחין בין הדינים הנהוגים למי שנפטר לו אביו או אימו, לבין מי שנפטר לו אחד מהקרובים האחרים.
על אביו ואימו
אסור לאבל להתגלח או להסתפר אלא רק אחרי שחבריו מעירים לו שעליו להסתפר ולא לפני שמלאו 31 יום לקבורה. יש נוהגים לעניין תספורת שלא להסתפר במשך 3 חודשים מיום הקבורה, ויש נוהגים שלא יסתפר 3 חודשים מיום תספורת אחרונה.
על שאר קרובים
אסור לאבל להתגלח או להסתפר עד תום ימי ה-30, והוא יכול להסתפר ביום בו מלאו 30 יום לקבורה. אם היום בו ימלאו 30 יום לקבורה חל בשבת יכול להסתפר בערב שבת.
______________________________
יום ה-30 לקבורה
קביעת יום ה-30
יום השלושים נקבע כך: יום הקבורה הוא יום אחד לספירה וממנו סופרים שלושים יום, גם במקרה שהקבורה נעשתה בחול המועד פסח או סוכות.
קביעת יום ה-30 לחתן/כלה
חתן/כלה שמת להם אחד משבעה קרובים במהלך ימי המשתה, ימנו את ימי השלושים מיום שהחלו את שבעת ימי האבלות ולא מיום הקבורה.
סעודת ה-30
בסיום ימי ה-30 בערב האחרון נהגו לערוך סעודה לעילוי נשמת הנפטר. בסעודה זו ראוי להביא רב שיאמר דברי תורה.
אם מועד הסעודה חל במוצאי שבת יערכו הסעודה ביום חמישי בערב.
אם מועד הסעודה חל בחול המועד יערכו הסעודה בזמנה אבל לא יאמרו דברי הספד ויעלו לקבר לפני החג.
עליה לקבר ביום ה-30
בהגיע יום השלושים עצמו עולים לקבר;
אם חל יום ה-30 ביום חול עולים לקבר באותו יום והמנהג לעלות בבוקר.
אם חל יום ה-30 בשבת עולים ביום שישי לפני חצות.
אם חל יום ה-30 בראש חודש, בחנוכה או בפורים עולים לפני החג או בערב ראש חודש. ויש שנוהגים לעלות באותו יום.
אם חל יום ה-30 בחודש ניסן עולים באותו יום.
אם חל יום ה-30 ביום טוב שהוא ראש השנה, יום כיפור, או שבועות עולה לפני החג.
אם חל יום ה-30 בחול המועד סוכות או פסח יעלה לפני החג, אם אי אפשר לעלות לפני החג יעלה אחרי החג. אלא שנוהגים שלא לעלות במהלך חודש ניסן, יעלו בערב ראש חודש ניסן.
___________________________________
הקמת מצבה
כללי
מנהג ישראל מאז ומעולם להקים מצבה על קבר הנפטר. חובה זו חלה על בני משפחת הנפטר.
הקמת המצבה לאביו ואימו כלולה במצוות כיבוד אב ואם שנאמר : "מכבדו בחייו ומכבדו במותו".
הקמת מצבה על קבר אישתו, הינה חובת הבעל והיא חלק מחיובי הכתובה.
נוהגים שלא לעשות גילוי מצבה בראש חודש, בחנוכה ופורים אלא יעשה יום לפני כן מכיוון שאין מספידים בימים אלו.
מי שציווה לפני מותו שלא להקים לו מצבה, לא שומעים לו. אלא יעשו מצבה מינימאלית כיוון שיש בהקמת המצבה תיקון לנפש.
מותר להחליף מצבה בתנאי שהנוסח לא ישונה ואסור להנות מהמצבה הישנה.
עושים מצבה גם לילד קטן אבל לא לנפל.
זמן הקמת המצבה
לזמן הקמת המצבה יש מנהגים שונים, יש הנוהגים להקים מצבה מיד אחר ה"שבעה" ויש שמקימים את המצבה ביום ה-30 ויש שמקימים אותה במלאות 11 חודש ויש במלאות 12 חודש.
לנוהגים על פי מנהג האר"י ז"ל אסור להקים מצבה במשך ה"שבעה" אך ביום השביעי חובה לפחות לבנות את היסוד.
הכיתוב על המצבה
נוהגים לכתוב על המצבה את שם הנפטר ושם אביו. הספרדים נוהגים לכתוב על המצבה את שם הנפטר ושם אימו.
אדם שהיה חולה ושינו את שמו או שהוסיפו לו שם; אם הבריא מחוליו וחי 30 יום ויותר מאז ששינו את שמו, כותבים את השם הנוסף על המצבה. אם לא הבריא מחוליו כותבים על המצבה רק את השם המקורי.
נוהגים לרשום על המצבה את תאריך הפטירה, ולא תאריך הקבורה. התאריך הנרשם על המצבה הינו לפי התאריך העברי ולא לועזי.
רצוי שלא לרשום על המצבה תארים מופרזים על הנפטר.
אסור לקבוע על המצבה תמונת הנפטר.
מותר להוסיף על המצבה שמות קרובים שניספו בשואה.
צורת המצבה
יש נוהגים להקים מצבה שוכבת, ויש נוהגים להקים מצבה עומדת. את האבן העומדת נוהגים להקים בצד ראשו של הנפטר, ואין לשנות ממנהג המקום.
נוהגים לבנות מתקן במצבה להדלקת נר.
_________________________________
לעיון בפרקי תהילים לפי שם נפטר, לחצו כאן.
__________________________________
ביטוח לאומי
כללי
האמור בפרק זה הינו לפי מידת הידיעה של מנהלי האתר בכל מקרה יש לפנות למוסד לביטוח הלאומי לצורך בדיקת הזכויות באופן מחייב. הפניה למוסד לביטוח לאומי הינה באמצעות אתר האינטרנט של המוסד לביטוח לאומי כפי המצויין בסוף עמוד זה או בסניף הקרוב למקום מגוריכם או במשרד הראשי: שד' וייצמן 13 ירושלים 91909.
דמי קבורה
דמי הקבורה כוללים את שירותי הקבורה לנפטר ביום הקבורה בלבד (ואינם כוללים את עלות הקרקע ופיתוח שטחי הקבורה).
בעד מי משולמים דמי הקבורה ולמי הם משולמים?
המוסד לביטוח לאומי משלם דמי קבורה בעד כל אדם שנפטר בישראל ונקבר בה, ובעד כל תושב ישראל שנפטר בחוץ לארץ.
תושב ישראל הוא מי שהוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי כתושב ישראל בעת הפטירה. (אזרח ישראל אינו בהכרח תושב ישראל). על המשפחה של תושב ישראל שנפטר מחוץ לישראל להמציא לחברה קדישא אישור תושבות מהמוסד לביטוח לאומי.
דמי הקבורה משולמים ישירות לחברה קדישא וכל גוף שהורשה כדין לעסוק בקבורה, אשר חתמו על הסכם עם המוסד לביטוח לאומי בעניין זה.
חברה קדישא, וכל גוף שהורשה לעסוק בקבורה כאמור, לא תגבה כל תשלום ממשפחת הנפטר בעד הקבורה והשירותים המקובלים בקשר לקבורה.
הבאת הנפטר לקבורה
הנפטר זכאי להיקבר במקום מגוריו כפי שרשום במרשם האוכלוסין או במקום פטירתו, חוץ ממי שנפטר בבית חולים שאז יובא לקבורה במקום מגוריו בלבד.
החברה קדישא מחוייבת לטפל בהבאת נפטר לקבורה ללא תשלום, בתנאי שהנפטר רשום במרשם התושבים כמי שהתגורר בתחום הרשות המקומית בה פועלת החברה (ישנן חברות קדישא המטפלות במספר רשויות מקומיות), או שנפטר בתחום הרשות בה פועלת החברה.
שירותי קבורה שהחברה קדישא חייבת לתת ללא תשלום
מקום קבורה – על פי סדרי הקבורה שנקבעו בחברה קדישא.
הטיפול בנפטר – כולל טהרת הנפטר והלבשתו בתכריכים רגילים
חלקת קבר – כריית הקבר, כיסוי הקבר, מרצפות לבניין הקבר, או ארון מתים סטנדרטי (לפי סדרי הקבורה הנהוגים בחברה), לוחית על שם הנפטר.
שירותים בזמן הלוויה – השתתפות חזן וצוות קבורה (המונה לפחות 2 אנשים).
העברת הנפטר למקום הקבורה :
ממקום הפטירה למקום הקבורה ובלבד שהנפטר נמצא בתחום הרשות המקומית בה פועלת החברה קדישא.
מבית החולים, הנמצא מחוץ לתחום הרשות המקומית בה פועלת החברה קדישא, הנותן שירותים רפואיים לתושבי הרשות המקומית בה מתגורר הנפטר.
העברת הנפטר לקבורה ביום הלוויה מתבצעת בכל שעות היממה.
העברת הנפטר לבית הלוויות/העלמין לפני יום הלוויה מתבצעת בשעות העבודה הרגילות: בימים א'-ה' בשעות 08:00 – 16:00, ובימי ו' וערבי חג בשעות 08:00 – 13:00.
שירותי קבורה שחברה קדישא רשאית לגבות עבורם תשלום
מקום הקבורה – הבאת הנפטר לקבורה בבית עלמין שהוגדר על ידי המוסד לביטוח לאומי כ"בית עלמין סגור", או בחלקות קבורה מיוחדות שהוגדרו על ידי המוסד לביטוח לאומי כ"חלקות מוגדרות", על פי בקשה מפורשת של המשפחה.
שמירת מקום – במקרים בהם תושב הארץ מבקש לשמור חלקת קבר בעודו בחיים, החברה זכאית לגבות תשלום בהתאם לתעריף שנקבע לה בחוק.
העברת הנפטר:
לפני יום הלוויה ושלא בשעות העבודה הרגילות.
ממקום הפטירה כאשר הנפטר נמצא מחוץ לתחום הרשות המקומית בה פועלת החברה קדישא (ע"פ תעריף שנקבע בהסכם(.
משדה התעופה – התשלום כולל אגרה למכס וטיפול בהוצאת רישיון קבורה.
במסלול מיוחד – כאשר המשפחה מבקשת כי הלוויה תעבור במסלול מיוחד לשם הספד או מתן כבוד אחרון לנפטר.
תכריכי פשתן – על פי בקשת המשפחה (ייגבה ההפרש שבין מחיר תכריכים מיוחדים העשויים פשתן למחיר תכריכים רגילים העשויים כותנה).
שמירת הנפטר – שמירת הנפטר בחדר קירור של החברה בימי חול עבור היום השני ואילך. ובימי שבת וחג עבור היום השלישי ואילך.
מצבות לנפטרים
הביטוח לאומי אינו משלם את ההוצאות לבניית היסוד למצבה ולבניית המצבה, אלה יחולו על המשפחה.
מצבות לנפטרים גלמודים
הביטוח לאומי מממן הקמת מצבה לנפטר גלמוד, שאין לו בישראל קרוב משפחה שנמנה על אחד מאלה: הורה, בן זוג, בן או בת של הנפטר. את המצבה תקים החברה קדישא שטיפלה בקבורה. המצבה תוקם 12 חודשים לאחר יום הקבורה.
הביטוח לאומי אינו מחזיר תשלומים לקרוב משפחה שהקים מצבה.
מענק פטירה
במקרים שהנפטר קיבל אחת מהגמלאות הבאות: זקנה, שאירים, נכות כללית, הבטחת הכנסה, נפגעי עבודה, ישולם מענק חד פעמי למי שהיה בן זוגו בשעת פטירתו, ובאין בן זוג לילדו (כפי שמוגדר בחוק הביטוח הלאומי).
תביעה למענק פטירה יש להגיש בסניף הביטוח הלאומי הקרוב למקום המגורים.
ניתן להוריד את טופס התביעה מאתר האינטרנט של הביטוח הלאומי: WWW.BTL.GOV.IL
_______________________________
מידע כללי
כללי
לצורך הזמנת לוויה יש להצטייד ב"רישיון קבורה" ממשרד הבריאות ולהופיע במשרדי החברה קדישא.
להוצאת "רישיון קבורה" עליכם להציג לפקיד משרד הבריאות "תעודת פטירה" ותעודת זהות של הנפטר.
המשפחה יכולה לטפל בעצמה בכל סידורי הלוויה אך יכולה גם להיעזר בגופים פרטיים המנוסים בכך. פרטים על גופים אלו ניתן לראות בפרסום באתר.
יש להבחין בין מי שנפטר בביתו ולמי שנפטר בבית אבות ולמי שנפטר בבית החולים.
נפטר בבית:
יש לקבל מהרופא שקבע את המוות "תעודת פטירה".
במקרה שהמשטרה מעורבת (כמעט בכל מקרה המשטרה מעורבת) יש לדאוג לקבל אישור מהמשטרה להביא את הנפטר לקבורה. אלא אם המשטרה תקבע כי יש להעביר את הנפטר למכון לרפואה משפטית.
לצורך קבלת "רישיון קבורה" יש לפנות למשרד הבריאות המחוזי עם תעודת הפטירה ותעודת זהות של הנפטר. במקרה שעל פי דרישת המשטרה הנפטר הועבר למכון לרפואה משפטית הרי שאת רישיון הקבורה יש לקבל מהמכון.
עם רישיון הקבורה יש להופיע במשרדי החברה קדישא כמפורט באתר לצורך הזמנת לוויה.
המשפחה יכולה לטפל בעצמה בכל סידורי הלוויה אך יכולה גם להעזר בגופים פרטיים המנוסים בכך. פרטים על גופים אלו ניתן לראות בפרסום באתר.
פינוי הנפטר מהבית
במקרה שהנפטר מועבר למכון לרפואה משפטית (אבו כביר) הפינוי יעשה על ידי המשטרה ועל חשבונה.
במקרה והמשטרה נותנת במקום אישור להביא את הנפטר לקבורה הפינוי יעשה על ידי החברה קדישא אל בית העלמין: כאשר הפינוי מבוצע בשעות העבודה הוא יבוצע על ידי החברה קדישא ללא תשלום, מעבר לשעות העבודה הפינוי כרוך בתשלום כמפורט בלוח התעריפים.
פינוי נפטר שנמצא מחוץ לתחום פעילותה של החברה כרוך בתשלום על פי לוח התעריפים.
לצורך פינוי נפטר מהבית ניתן להיעזר בחברות אמבולנס פרטיות המפרסמות באתר.
נפטר בבית אבות:
יש לקבל מהרופא שקבע את המוות "תעודת פטירה".
יש לפנות למשרד הבריאות המחוזית עם "תעודת הפטירה" ותעודת זהות של הנפטר לצורך קבלת "רשיון קבורה".
עם רשיון הקבורה יש להופיע במשרדי החברה קדישא כמפורט באתר לצורך הזמנת לוויה.
המשפחה יכולה לטפל בעצמה בכל סידורי הלוויה אך יכולה גם להעזר בגופים פרטיים המנוסים בכך. פרטים על גופים אלו ניתן לראות בפרסום באתר.
פינוי הנפטר מבית האבות:
פינוי המבוצע על ידי החברה קדישא בשעות העבודה יבוצע ללא תשלום מעבר לשעות העבודה הפינוי כרוך בתשלום כמפורט בלוח התעריפים.
פינוי נפטר מבית אבות שנמצא מחוץ לתחום פעילותה של החברה גם בשעות העבודה כרוך בתשלום על פי לוח התעריפים.
לצורך פינוי נפטר מבית האבות ניתן להיעזר בחברות אמבולנס פרטיות המפרסמות באתר.
נפטר בבית חולים:
הודעה על פטירה מלווה בקבלת "תעודת פטירה" מהמחלקה בה אושפז הנפטר בבית החולים.
בכל בתי החולים הממשלתיים נמצא פקיד משרד הבריאות שנותן "רשיון קבורה".
עם רשיון הקבורה יש להופיע במשרדי החברה קדישא. בחלק מבתי החולים קיימת נציגות של החברה קדישא באותו בית חולים לצורך הזמנת לוויה.
פינוי הנפטר מבית החולים:
פינוי הנפטר מבית החולים, שבתחום טיפולה של החברה קדישא, בשעות העבודה נעשה על ידי החברה קדישא ללא תשלום.
פינוי נפטר מבית חולים שאינו בתחום טיפולה של החברה קדישא כרוך בתשלום, גם בשעות העבודה, על פי לוח התעריפים.
המשפחה יכולה לטפל בעצמה בכל סידורי הלוויה אך יכולה גם להיעזר בגופים פרטיים המנוסים בכך. פרטים על גופים אלו ניתן לראות בפרסום באתר.
הקמת מצבה
הקמת מצבה חייבת ברשיון מטעם החברה קדישא. על המשפחה למלא טופס בקשה למתן רשיון. טופס זה ניתן לקבל במשרדי החברה בכל בית עלמין ואצל קבלנים בוני מצבות.
כדי למנוע פגיעה במצבות עקב תנודות קרקע, בונה החברה קדישא עצמה את היסודות למצבה, וגובה בגין כך אגרה מבוני המצבה. החברה לא תקבל תשלום בגין היסודות מהמשפחה.
משפחה שרכשה מקום בחיים וברצונה להקים מצבה על המקום השמור עליה לשלם בגין חפירה בחיים.