בתקופה שלפני המלחמה עבדה רוב המשפחה בחנות מקומית, מנצי זכתה בתואר מלכת היופי של המחוז המקומי, נישאה ונולד לה בן ואילו פאול היה איש עסקים על קו הונגריה צ'כוסלובקיה. ללנקה היו הרבה חברים בעיירה והיא נהגה להיפגש עימם לערבי חברה שלוו בשירים ונגינה על אקורדיון.

בגיל 24 נכנסה לנקה לגטו יחד עם משפחתה, לאחר מכן נשלחה המשפחה לאושוויץ, והופרדה עוד בהגיעם למקום: אימה, מנצי והאחיין נשלחו מייד אל תאי הגזים. לנקה נשארה יחד עם מרטה כמעט עד תום המלחמה. יחד הן שהו במהלך שנה ארוכה וקשה במחנות: אשוויץ ברקנאו, טריזנשטט וברגן בלזן. מרטה, האחות, הייתה חולה מאוד תקופה ארוכה ושהתה בביתן שהיה מעיין בית חולים, (כאשר הגרמנים הבינו שמגיע קץ למלחמה, ממש עם כניסת האמריקאים למחנה, פוצצו את הביתנים השונים וביניהם גם את הביתן ששימש בית חולים שבו שכבה מרטה).

בתאריך: 8/5/45 יום הולדתה ה – 25 של לנקה שוחרר מחנה אשוויץ ביקרנאו על ידי האמריקאים. במשקל 28 קילו, עם גוף ונפש שבורים יצאה לנקה לחופשי והחלה בשיקום חייה.

לאחר ההחלמה בשבדיה, גילתה לנקה כי אחיה פאול ניצל וגם הוא שרד את הזוועה. היא נישאה בצ'כוסלובקיה ליונה וייס, ניצול שואה גם כן וילדה את בנה מרטין.

בשנת 49' עלו לנקה, יונה, מרטין, פאול ואישתו אנה לארץ ישראל. יחד עם עוד ניצולים הם הגיעו לניר ישראל והקימו את היישוב. לפאול נולדה בניר ישראל תינוקת בשם לאה. ללנקה ויונה נולדה בת נוספת בשם מירי.

כיום מתגורר במושב דור רביעי למשפחת גולדשטיין/וייס

לזכר קורבנות משפחת גולדשטיין / וייס – יהי זכרם ברוך!