כשהייתה בת 11 נכנסה יחד עם משפחתה לגטו וקיבלה טלאי צהוב, הטלאי הצהוב היה אות קלון שנצטוו היהודים לשאת על בגדם. ערב אחד יצאה הלגה מביתה וראתה חבורת נערים בני 16-17 מרביצים לעוברי אורח, הם החלו מתקרבים אליה ועל מנת להגן על עצמה כיסתה הלגה את פניה בידייה, הנערים לא חסו עליה והרביצו לה בכל הגוף. זמן קצר לאחר מכן הועברה המשפחה למחנות שונים ברחבי גרמניה, המשפחה נאלצה לסבול מעבדות וכילדה קטנה במלחמה הלגה הוכרחה לנקות שירותים וניקתה סירים ענקיים. אב המשפחה נספה בשואה אך כל חמש האחיות ניצלו יחד עם האם.

מיד לאחר המלחמה החלה הלגה להתעניין בעלייה לארץ ובשנת 1953 הגיעה למושב.

בארץ פגשה הלגה את בעלה זיגפריד וילצ'יק, ניצול שואה גם כן והם הביאו לעולם שישה ילדים.

כיום מתגורר במושב דור שלישי  – נצר למשפחת הוברט / וילצ'יק.

לזכר קורבנות משפחת הוברט / וילצ'יק – יהיה זכרם ברוך!