במלחמה ריכזו הרומנים את יהודי כל המחוז לגטו בעיר סטרוג'ינץ. הנשים והילדים נשארו בעיר ואת הגברים שלחו למחנה עבודה. האב גדליה היה בין הגברים שעבדו בסחיבת עצים ובניית גשר על נהר. במהלך עבודה זו נהרג האב. שלושת האחים נשארו עם אמם ויחד הועברו עם כל היהודים לגטאות בויג'ניץ ויידניץ' שבסרביה, שם שהו בתנאים קשים ושרדו בזכות תמיכתה של המשפחה המורחבת. לאחר כשנה הועברו ברגל ובעגלות, בקור וברעב, לעיר מוגילב באוקראינה. מספר ימים לאחר הגעתם נפטרה אמם לאה מחולי, חולשה ותלאות הדרך. שלושת האחים היתומים מהוריהם נלקחו תחת חסותו של דודם פישל איווניר ויחד הועברו לכפר ניימרץ. שם אפשרו לגברים לצאת ולעבוד. ב 1941 נפטר הדוד והם הועברו לבית יתומים בעיר מוגילב, שם שהו כשנתיים. ב 1944 אספו את כל היתומים והעבירו אותם לרומניה, שם שהו כשנתיים נוספות בתנאים קשים עד שעלו במרוכז לארץ ב 1946.

אליעזר, אהרון וחיים, האח הנוסף, הגיעו לארץ עם עליית הנוער, למדו בכפר הנוער בכפר חסידים והתגייסו לצבא. לאחר השירות הצבאי באו לגור ולעבוד בתחנת הטרקטורים ניר – חיים שליד המושב. שם נהרג האח הצעיר חיים ז"ל בתאונת עבודה.

אהרון נישא לאלזה איז'ק שהגיעה עם משפחתה לניר ישראל. ואליעזר נישא לציפורה למש ז"ל שהגיעה ארצה ב 1950 מרומניה עם הוריה. אחרי נישואיהם עברו להתגורר כתושבים בניר ישראל.

כיום מתגורר במושב דור שלישי – נצר למשפחת קימל / איווניר.

לזכר קורבנות משפחת קימל / איווניר – יהי זכרם ברוך!