בשנת 1944 כאשר הגיעה המלחמה לאזור, נלקחה המשפחה להסגר בגבול בין רומניה לאוקראינה שם שהו כחודש עד אשר הועלו לרכבות בדרך לאושוויץ. בתור לסלקציה שמרה פרידה על אחותה וידעה כי צד אחד לעבודה וצד אחד למוות, כאשר סימנו לפרידה לכיוון עבודה, משכה את אחותה יחד איתה שנידונה לצד המוות. מאושוויץ הועברה למחנה וויסווסר, משם להורנבורג ומשם לברגן בלזן. בברגן בלזן, שהיה מחנה השמדה, היו מוציאים בכל יום אנשים להורג, כבר בקושי נשאר מה לאכול, הם אכלו קליפות של תפוחי אדמה שמצאו בפחים או בחצר. היהודים ששהו שם לקראת סוף המלחמה כבר לא יכלו לעשות כלום מחוסר תפקוד אבל עדיין המשיכו לקבל מכות מהגרמנים. פרידה שרדה יחד עם אחותה שנתיים במחנות ריכוז והשמדה.

לאחר שיחרור ברגן בלזן ע"י האנגלים לקחו אותם לשבדיה להחלמה. פרידה עלתה לארץ בשנת 1949 והגיע למושב יחד עם בעלה ברוך רבל ז"ל בשנת 1956.

כיום מתגורר במושב דור רביעי למשפחת רוזנברג / רבל.

לזכר קורבנות משפחת רוזנברג- יהי זכרם ברוך!