לאחר פוגרום שנעשה בבית המשפחה הם עברו לעיר אחרת, שם באישון הלילה נלקח האב לעבודות כפייה. את שאר המשפחה העמיסו על קרונות מסע ובמשך חודש ימים בצפיפות איומה וללא עצירות לרדת הועברו לסיביר לעבודות פרך. תנאי העבודה היו קשים מאוד וחנה נאלצה לעבוד ללא כפפות ובגדים מתאימים בקור של מינוס 30 מעלות. הבגדים הדקים החלו מתבלים, סוליות הנעליים נשחקו וחנה נאלצה לעבוד בשלג כמעט יחפה. לאחר כשנה בסיביר הועברה המשפחה לקולחוז אחר ברוסיה והחלה לעבוד בחקלאות. במשך כל שנות המלחמה חייה משפחת וייסברג בקולחוז ולא ידעה על המתרחש באירופה, המשפחה התארגנה על חייה במקום ולא הרגישה כמעט את איום המלחמה.

כאשר הסתיימה המלחמה החליטו לחזור לפולין לחפש את אב המשפחה, אך לצערם הם לא שבו לראותו עוד. בדרך חזרה פגשה חנה את יוסף צ'סנר והם נישאו בשנת 1946 בפולין וכעבור שנה נולד בנם הבכור, בצלאל, וכעבור שלוש שנים נולד בנם יעקב.

בשנת 1957 משפחת צ'סנר עלתה לארץ ישראל ושנה לאחר מכן בשנת 1958 הגיעה להתיישב בניר ישראל.

כיום מתגורר דור רביעי במושב – נצר למשפחת וייסברג / צ'סנר.

לזכר קורבנות משפחת וייסברג – יהי זכרם ברוך!