בשנה שעברה נסעה הדס עם הוריה ושני אחיה ניר ורן אל הכותל המערבי בירושלים. שם היא ראתה אנשים ונשים עומדים מתפללים בכל לבם. היו אנשים שגם הטמינו פתקים בין האבנים הגדולות.
"מה הם עושים?" שאלה הדס.
"הם מטמינים פתקים, ובכל פתק כתובה משאלה", ענה לה אבא. "את יודעת מהי משאלה?"
"כן", ענתה הדס, "משהו שמאוד רוצים, שמבקשים שיתגשם".
"נכון", אמרה אימא, "את רוצה לרשום משאלה על פתק?"
"כן", ענתה הדס.
היא כתבה משהו על פתק והטמינה אותו בתוך רווח בין שתי אבנים גדולות בכותל.
"מה ביקשת?" שאל אותה ניר.
"אחות קטנה", היא ענתה "אחות חמודה ולא מרגיזה".
ניר ורן צחקו. אימא ואבא חייכו והביטו זה בזו.
אבל המשאלה שלה לא התגשמה, ולא נולדה לה אחות.
השנה נסעו שוב אל הכותל. הדס הוציאה פתק מכיסה וטמנה בכותל.
"מה ביקשת השנה? שוב אחות קטנה?" שאל אותה רן.
"אני לא מגלה", ענתה הדס, "אני חושבת שהמשאלה שלי מהשנה שעברה לא התגשמה, כי גיליתי אותה. אני רוצה לשמור את המשאלה החדשה שלי בסוד".
"בואו", הפסיקה אימא את השיחה, ניסע אל הדודה רגינה, שמתגוררת פה בירושלים".
הדודה רגינה, כפי שאפשר לנחש מן השם שלה, לא נולדה בארץ. היא נולדה ברוסיה ומשם עלתה ארצה. רגינה הגיעה לארץ, התחתנה עם הדוד של הדס, ופה היא מלמדת ילדים לנגן בפסנתר.
האורחים התיישבו בכורסאות הרכות של הדודה רגינה והדוד מישקה והחלו לשוחח.
אימא סיפרה לרגינה, שהמשאלה של הדס מהשנה שעברה לא התגשמה, וכי היא מאוכזבת מאוד.
"אבל אני", אמרה רגינה, "ביקשתי בשנה שעברה משאלה והיא כן התגשמה".
"באמת?" מה ביקשת?"
ורגינה סיפרה: "עמדתי שם ליד הכותל המערבי וחשבתי לעצמי: מה אבקש? ואז נזכרתי בדבר שאני רוצה ביותר – שאחותי תבוא ארצה מרוסיה. לקחתי פתק, רשמתי עליו משאלה וטמנתי אותו בין אבני הכותל".
רגינה הפסיקה את דיבורה, ניכר היה שהיא מתרגשת ביותר.
"ומה קרה?", שאלה אותה אימא.
"לאחר שלושה ימים קיבלתי מברק שאחותי תגיע לארץ. ואמנם היא הגיעה, ועכשיו היא פה, מתגוררת בארץ ישראל"
הכול שמחו בשמחתה של רגינה ובירכו אותה.
הדס לא אמרה דבר ורק חשבה לעצמה:
"אני ביקשתי אחות ולא קיבלתי. במקומי קיבלה רגינה את אחותה. אולי הפתק שלי עזר גם הוא קצת?"
ואחר–כך היא חשבה על המשאלה החדשה שלה, שביקשה השנה. יהיה נהדר אם זו תתגשם.
מהי המשאלה של הדס? היא לא גילתה לאיש.
אולי אתם רוצים לנחש מה ביקשה הדס?
ובעצם, יש לי רעיון: אולי אתם תביעו משאלה משלכם? מה הייתם רוצים?
סוף
הערה: הסיפור נדפס בספר "הקנגורו והמעיל" הוצאת "עופרים", 2010 תשע"א.
נדפס גם ב"קו למושב", 679, 19 במאי 2011, ט"ו באייר תשע"א