מעל דפי ההיסטוריה
ההיסטוריה של ניר ישראל היא ההיסטוריה של מדינת ישראל. סיפורם של יוצאי מדינות מזרח אירופה אשר הקימו את המושב מתחיל עם תום מלחמת העולם השניה ועלייתם ארצה. מובאים פה מספר סיפורים, שזורים בהומור מהווי התקופה.
מרבית הסיפורים נלקחו מתוך ספר היובל לניר ישראל, 1999. עריכה: עדינה בראל, מערכת: ג'ודי כהן, אלזה קימל, יעל שביט, עיצוב: אפרת שרון.
"במלאת שלושים וחמש שנים לניר ישראל הרגשנו חובה לשרטט את דמות המושב בקצרה, בכדי לעשות חשבון נפש…" במילים אלו פתח שמעון שטיינברגר ז"ל, ממקימי המושב ויו"ר ועד האגודה במשך שנים רבות, מסמך היסטורי זה המספר את סיפור הקמתו של ניר ישראל מעלייתם לארץ של המקימים ועד ביסוסו כמושב משגשג.
"אני בין הראשונים כאן בישוב הזה. ב 1948 הגעתי לארץ עם גח"ל. לחמתי במלחמת השיחרור בגדוד 402 של התותחנים… באוקטובר כבשנו את מג'דל… בכניסה לניר ישראל לא היה כלום. זה היה מדבר. בגדרה היה שלט "כאן מתחיל הנגב" אז לא ידעתי שאני אגור כאן."… "בינתיים התחלנו לבנות את המושב. לכל דבר היה "מהנדס": לקירות מהנדס, למדרגות מהנדס, לבלאטות מהנדס…" – סיפורו של גיורא קרני, מתוך ספר היובל, 1999.
"…זה שנים אחדות שהקשבנו לחדשות התחנה "קול ציון לגולה", אשר בישרה שוב ושוב כי קיימים סיכויים גדולים להקמת מדינה יהודית בארץ ישראל." … "למען האמת איני מבין דבר בחקלאות ואיני יודע מה עושים עם הכלים שהושארו לי כאן" … "אדון איז'ק הקשב לי והנח למדריכי הסוכנות. אגלה לך סוד: אתה צריך לזרוע ולשתול רק מה שיש בו פנטסיה!" פניו של אבא העידו עליו שאינו מבין את דבריו של מר מוסקוביץ'." … סיפורה המרתק של משפחת איז'ק, "פנטסיה", נכתב ע"י יהודית (איז'ק) קנה עבור ספר היובל, 1999.
סיפורי המייסדים – לנקה וייס ז"ל
"הגענו לארץ בינואר 1949" … "בהתחלה נשארנו הנשים בנס ציונה, והגברים עבדו כל השבוע. הם בנו את הבתים מבלוקים" …. "אני זוכרת את היום הראשון כשהגענו במשאית. לא היה חשמל ולא היו מים. היו קוצים גבוהים, בוץ על השבילים, עכברים בכל מקום, ואנחנו נבהלנו. פחדתי פחד מוות מכל זה." … "הצרכניה היתה מאוד קטנה" …
סיפורי המייסדים – יהודה ורחל צייזלר
"…פעם הגעתי ונכנסתי ברגל לכפר בבוץ הזה. יהודה ישב על עגלה והוא צחק עלי. ככה הכרנו. התחתנו ב 1951. החתונה שלנו היתה החתונה הראשונה בכפר. קנינו בשקם ברחובות עוגות. החתונה היתה במועדון הישן. קרני ניגן באקורדיון וגם מקסי בראון ניגן. הוי, היה שמח!…" סיפורם של רחל ויהודה צייזלר, מתוך ספר היובל, 1999.
סיפורי המייסדים – שפרה ואברהם שמעונוביץ'
"עלינו לארץ מפולין ב 1957… נציגי הסוכנות פנו לראשי המשפחות לברר היכן ברצונם להתישב בארץ. שפרה רצתה להגיע לעיר ואברהם רצה לגור בקיבוץ. הפשרה הייתה – מושב. איש לא ידע מה זה בדיוק "מושב", אבל ידענו שיש כאן מדבר, הרבה חול והרבה שמש, כך סיפרו בפולין על ארץ ישראל." סיפורה של משפחת שמעונוביץ' מתוך ספר היובל, 1999.
סיפורי המייסדים – הלגה וילצ'יק
"…בעלי עבד "למעלה", על יד הצרכניה, עם הדואר. אנחנו, אני והילדים, התפזרנו לכל הכיוונים וחילקנו את הדואר לבתים. לא היו אז תיבות דואר. היה לו ראש מצויין. הוא לא רשם שום דבר, ובכל זאת הוא זכר בע"פ מה כל אחד קנה: עיתונים, בולים. בסוף החודש הוא ידע להגיד בדיוק לכל אחד כמה הוא חייב." – סיפורה של הלגה וילצ'יק, מתוך ספר היובל, 1999.
ילדות ונעורים בניר ישראל של שנות החמישים והשישים
"ערב אחד התאספו מספר חברים, שהם ילידי המושב, או שהגיעו הנה כילדים, כדי להעלות חוויות ילדות ונעורים. הנאספים היו: טובה איילון (צ`רני), שרה שטלריד (קרני), שלמה ומרדכי נתן, מירי שי (וייס), מני פודור ואשתו ויוי (שטיינברגר). להלן כמה נושאים שעלו בשיחה ומשקפים במשהו את הווי החיים של הילדים והנוער בניר ישראל באמצע שנות החמישים ובשנות השישים…" מתוך ספר היובל, 1999.
יהודה פודור, מרכז המשק בשנים 1959-1979, מספר
"…נוצרה שכבת אוכלוסיה די מבוגרת, כיוון שרוב המשפחות היו ניצולי שואה, שהגיעו ארצה בגיל מבוגר יחסית"…"בשנות השבעים, כשהדור הצעיר, הבנים, בגרו וסיימו את השירות הצבאי, עלה על הפרק הנושא של קליטת הבנים"…"סברתי שאם לא יקלטו את הבנים נהפוך פה למושב זקנים"…"היו שלושים משקים ושישים חברים. למי לתת?" יהודה פודור מספר על השנים בהן היה מרכז משק. מתוך ספר היובל, 1999.
אבנר גולדמן, גזבר המושב משנת 1984, מספר
"תקופת החפיפה עם קודמי לתפקיד היתה "מעניינת"" … "חלק מלימוד התפקיד נעשה בפרדסי המושב, ובמקומות שונים ומשונים, עקב הצורך 'לברוח' מספקים ששהו בכל שעות היום ו'ארבו' לגזבר כדי לקבל את כספם." … "יום רביעי היה יום ה'בילוי' של החקלאים בתל אביב. למעשה ההכנות לבילוי החלו כבר מיום ג' אחר הצהריים…" – מאמר מתוך ספר היובל, נכתב ע"י אבנר גולדמן ב 1999.
"…במלחמת המפרץ גם כן הייתי עובד כאן. אטמתי חלונות במזכירות. ביום שהתחילה המלחמה, אסור היה לי להגיע לעבוד. אז לא הגעתי לעבודה. גם בבית הכנתי חדר אטום. אטמתי חלונות…" סיפורו של זאקי עבדאללה סוואלם, תושב בית להייה שבצפון רצועת עזה, עבד במושב משנת 1969 במשך למעלה משלושים שנה. מתוך ספר היובל, 1999.
דמויות במושב
"… כיקה יוצא גרמניה, חיבב לשתות בירה. היה שומר קבוע. ידע כל מה שמתרחש במושב: מי ביקר את מי בלילה, מי בהריון, ועוד…". קובץ אנקדוטות על מספר דמויות ססגוניות במושב. מתוך ספר היובל, 1999.
מתוך ספר היובל, 1999. קובץ מסמכים המשקפים את הווי המושב, ביניהם גם מסמכים כגון "תחרות תכנון בריכת שחיה במושב ניר ישראל", מסמך רשמי משנת 1983…
"ישראל נתן ז"ל, אבא של שלמה ומרדכי, היה רגיל לרכב על סוס. כשהוא עבר לנהיגה בטרקטור, בכל פעם שהוא שם רגל על הברקס, הוא צעק "הויסה!"" – קובץ אנקדוטות מימי המיסדים אשר היו ברובם עירונים ממזרח אירופה, בעלי מקצועות חופשיים. מתוך ספר היובל, 1999.
איך נוסדה הספריה, פעילות הנוער בשנות התשעים, בעלי התפקידים בסוף שנות התשעים. מתוך ספר היובל, 1999.
התפתחות המושב בשנות התשעים – עו"ד אפרת ואש
"…התיאור הנ"ל מסביר מדוע במשך תקופה ארוכה סברו רבים מהחקלאים, כי החובות הרשומים בכרטיס הם "על הקרח"…"הרחבות המושבים יביאו לשינוי דמוגרפי אדיר בקהילה הכפרית. פירוש הדבר כי עם סיום איכלוס ההרחבות, יותר ממחצית תושבי הכפרים לא יהיו חברי האגודות החקלאיות…". עו"ד אפרת ואש מסבירה מהי ערבות הדדית ומנתחת את מגמות התפתחות המושבים בשנות התשעים. מתוך ספר היובל, 1999.